פייסבוק     צור קשר  |   פורום  |   הרשמה לדיוור

 

 

 

 

 


איך את/ה מקבל/ת את הטיפול לגושה
קבלת הטיפול בבית חולים
טיפול בבית בעזרת אחות
טיפול עצמי בעזרת מראה או בני הבית
אני לא מקבל/ת טיפול
הצבע
לרשימת כל הסקרים
קבל/י עידכונים כל פעם שאעדכן את הבלוג שלי בפוסט חדש.

דף הבית>>פרסומים >>מחלת הגושה בתום העשור הראשון לטיפול האנזימי ובראשית הדרך לטיפולים חדשניים

פרסומים

להתכתבות: פרופ` ארי זימרן

                 מנהל יחידת גושה

                 האגף לרפואה פנימית

                 ת``ד 3235, ירושלים 91031

                 טלפונים 6555143 02 או 6555679 02, טלפון נייד 728286 055

                 פקס:  6517979 02

                 דואר אלקטרוני: zimran@md2.huji.ac.il  או gaucher@szmc.org.il

 

הקדמה:

מחלת גושה, מחלת אגירת השומנים הנפוצה ביותר, שגם ידועה בשכיחותה המוגברת בקרב ביהודים ממוצא אשכנזי (שכיחות נשאי המחלה 1:17 ושיעור תחלואה של 1:850) הולכת ותופסת מקום מרכזי בקרב המחלות התורשתיות בעולם. הרקע העיקרי לכך, ללא ספק, הוא הופעתו של טיפול אנזימי יעיל אבל יקר לפני כעשור שנים. בישראל לבדה מושקע תקציב שנתי של כ 60 מיליון שקל עבור טיפול בכמאה וחמישים חולים. עם מחזור מכירות של למעלה מחצי מיליארד דולר לשנה, יכולה יצרנית התרופה לממן פעילות מחקרית ענפה מתמיד, ליזום כנסים ופעילויות חינוכיות שונות, שכולם יחד מגבירים מודעות הקהילייה הרפואית והעניין הציבורי במחלת גושה. בנוסף, תרם הניסיון שהתקבל מהייצור ומהטיפול במחלת גושה לפיתוח תרופות חדשניות למחלות חשוכות מרפא אחרות. מטרת הסקירה הנוכחית לסכם הידע שנצטבר בארץ ובעולם בטיפול האנזימי ולפתוח צוהר לפיתוח תרופות חדשות וטיפולים חדשניים בתחום הטיפול במחלת גושה, שמן הסתם עשויים לשחק תפקיד בעשור הקרוב.

הטיפול האנזימי שינה את המהלך הטבעי של מחלת גושה. מי שהייתה עד שנות התשעים מחלה חשוכת מרפא שגרמה במקרים רבים לנכות קשה, לובשת היום אופי של מחלה שפירה, שבמידה ומאובחנת במועד ומטופלת כראוי, בטרם התפתחות תסמינים וסימנים מתקדמים ולפני שהתרחשו סיבוכים בלתי הפיכים בעצמות – הרי שלא ניתן יהיה לזהותה במראה חיצוני, בבדיקה גופנית או אפילו בבדיקות שיגרתיות הנעשות ע``י רופאים מנוסים במסגרות כמו סקר מנהלים וכיו``ב. אולם – מה שנכון לגבי הילדים שנולדו בעשור האחרון ואלה שיוולדו בשנים הבאות, אינו תופס לגבי חולים לא מעטים, אשר תקופת ילדותם והתבגרותם חלה לפני היות הטיפול האנזימי, ואשר אצלם התרחשו שינויים בלתי הפיכים בטרם נמצאה התרופה המהפכנית: חולים כאלה, שעברו כריתת טחול בעבר, שסבלו מהתפתחות הרס פרק(ים) גדול(ים), לא תמיד מפיקים מלוא התועלת מהטיפול האנזימי, שניתן להם , בעיקרון, על מנת למזער הנזקים הקיימים ולמנוע אולי החמרה נוספת במהלך המחלה.

 

ביטויי המחלה ושיטות האיבחון:

ביטויי המחלה ידועים במגוונם הרחב וכוללים הגדלת טחול וכבד [שלפעמים באים לידי ביטוי בהגדלה חיצונית של היקף הבטן, שלעיתים מקנה לחולים הצעירים (במיוחד לצעירות) מראה של כאילו בהריון; לאחרים גורמת כאבים או אי נוחות ; כן יתכנו תחושות של שובע מוקדם) ; ירידה בספירות הדם [במיוחד ירידה בטסיות – תרומבוציטופניה, העלולה לגרום לנטייה לדמם – או אנמיה (חוסר דם; ירידה ברמת ההמוגלובין בכדוריות הדם האדומות)– העלולה להתבטא בעייפות, חולשה ואף קוצר נשימה במאמץ]; עיכוב בגדילה ובהתפתחות [בדרך כלל קומה נמוכה יותר מאשר משקל ירוד; יתכנו כאבים בעצמות שעלולים להיות באופי כרוני או התקפי, יש אשר מפתחים שברים פתולוגיים (שברים שנגרמים ע``י חבלה קלה יחסית, דוגמת מה שאנו מכנים: ``שברים רומנטיים`` – כאלה שמתרחשים בזמן חיבוק) או הרס פרקים גדולים דוגמת פרק הירך, הגורמים כאבים והגבלה בתנועה; במקרים קשים ביותר תתכן  מעורבות ריאתית, שתתבטא כקוצר נשימה במאמץ או אף במנוחה, כיחלון במצבים הקשים ונטייה מוגברת לזיהומים. ישנם סוגי גושה קשים במיוחד, אשר לשמחתנו נדירים בארץ, בהם קיימת גם מעורבות מערכת העצבים המרכזית (המוח), אך על אלה לא נדון בסקירה הנוכחית, אלא נזכירם בהמשך רק בקשר לפיתוח תרופות חדשות. לעומת החולים הקשים שהראו את מיגוון ההפרעות הנ``ל – יש חולים רבים, בעיקר בקרב היהודים האשכנזים, אשר מחלתם הייתה מאז ומתמיד קלה ואפילו ``אסימפטומטית``, כזו שלא גרמה כל סבל שהוא, אשר בדיקתם הגופנית לא הראתה כל ממצא פתולוגי (לפעמים הגדלה מינימלית של הטחול) ובדיקות המעבדה השיגרתיות שלהם גם הן כולן בתחום הנורמה. נקודה זו חשובה בהיבט הטיפולי (שלא כל חולה זקוק לטיפול רק משום שנעשתה אבחנה של ``מחלת גושה``) ובהיבט האפידמיולוגי- גנטי (הכללת מחלת גושה בין כמה מחלות קטלניות או חשוכות מרפא ב``חבילת האשכנזים`` = איבחון גנטי הנעשה לזוגות אשכנזים לפני הריון או לפני נישואין -  נושא שלגבי הציבור הרחב נחשב שנוי במחלוקת).

 

איבחון המחלה

בתקופה שבה המודעות למחלת גושה הייתה נמוכה, ורוב המומחים אליהם הופנו חולי הגושה היו המטולוגים (מומחים ל``מחלות דם``) אובחנו מרבית החולים על סמך זיהוי תאי גושה במח העצם. אולם, מה שאגב היה ידוע למעשה עוד משנות ה 70 המוקדמות, הדרך הנכונה והאחת לאיבחון הגושה היא בדיקת פעילות האנזים (גלוקצרברוזידאז) בכדוריות דם לבנות בדם הורידי (בדיקת דם רגילה). לבדיקה אנזימית זו נהוג לצרף בעשור האחרון גם בדיקה מולקולרית, בדיקה שמנסה לאתר את המוטציות (הלא הם הפגמים בחומר התורשה, ה –  (DNAהגורמות לליקוי בפעילות האנזימית. יתרונה ביכולת בהמשך לזהות נשאים מקרב בני המשפחה, וכמו-כן, במידה מסוימת, ביכולת לנבא את חומרת המחלה בעתיד.

לצערנו, עדיין רבים מהחולים (כולל כאלה המציגים לרופא המטפל סיפור של מחלת גושה אצל קרובי משפחה, כמו דוד או הורה) שומעים על מחלת הגושה רק לאחר שעברו בדיקת מוח-עצם. חבל, משום שמעבר לכאבים ולאי הנוחות של הבדיקה – הרי שהבדיקה אינה ספציפית דיה  ואינה מאפשרת לאתר נשאים של המחלה. מעבר להגברת מאמצי החינוך של הרופאים לדורותיהם, חשוב לחולים ולבני משפחתם לדעת עובדה זו, וכל אימת ששומעים על קרוב אחר כלשהו שמתעורר אצלו חשד שמא אף הוא או היא סובלים מה``גושה`` – הרי יש להציע להם לעשות את האיבחון הנכון (בבדיקת דם) ולהימנע מבדיקת מוח עצם מיותרת. בדיקות מוח עצם מוצדקות כאשר מתעורר חשד לקיום מחלת דם אחרת, או במקרים מיוחדים, בהם החולה מופיע לראשונה בחדר מיון עם הסתמנות קלינית מחשידה למחלה המטולוגית אחרת.

אין ולא הייתה מעולם דרישה לבדיקת מח עצם בקשר להתחלת הטיפול האנזימי או למעקב אחר השפעת הטיפול.

החסרון היחיד באיבחון האנזימי (בדיקת הדם) הוא בכך שזו לא בדיקה שיגרתית הנעשית בכל מקום, ועל כן לפעמים על הרופא המאבחן לטרוח ולברר היכן נעשית הבדיקה (למשל, ניסיון רב בבדיקה זו קיים במעבדות לגנטיקה ב``הדסה`` עין-כרם או ``שערי-צדק`` בירושלים ובבי``ח ``שניידר`` בפתח-תקווה).

 

השפעות הטיפול האנזימי

הופעת הטיפול האנזימי היוותה, ללא ספק, מהפכה. יותר לא צריך היה בניתוחים הגדולים (לעתים הרואיים ממש) של כריתת טחול (שלמה או חלקית), שבעבר אמנם הביאו להטבה מהירה ובולטת במדדים ההמטולוגיים , אך לא אחת במחיר של החמרת מעורבות הכבד והעצמות (שלא להזכיר סיבוכים מהניתוחים)

עירויי האנזים (בשנים הראשונות CEREDASE שהופק משליות נשים, ומשנת 1994    CEREZYME , המיוצר בטכנולוגיה של הנדסה גנטית- שניהם מיוצרים ע``י GENZYME) מביאים בדרך כלל לשיפור בתמונת הדם ולהקטנת נפח הטחול והכבד, שבאים לידי ביטוי על פי רוב כעבור 6 חודשים ומגיעים להתייצבות (``פלטו``) כעבור כשנתיים. שיפורים אלה  דווחו בכל העבודות המציגות תוצאות טיפול אנזימי, הן במינונים גבוהים והן במינונים הנמוכים  יש הטוענים לתגובה מהירה יותר, ולעתים אף טובה יותר, כאשר ניתנים מינונים גבוהים יותר, אך לאור העלות הגבוהה של האנזים - במרבית המקרים ניתן להסתפק במינונים נמוכים ולהעלותם רק אם לא מושגות תוצאות משביעות רצון (בהחלט לעתים רחוקות). מעניין לציין שאין בדרך כלל קשר בין נתוני החולים בהתחלת הטיפול ומידת השיפור במדדי המחלה  לא נמצאה השפעה של גיל, מין, גנוטיפ    סוג המוטציות   כריתת טחול בעבר וכיו``ב על התגובה לטיפול, והנתון היחיד שדווח בעבודות שונות הוא גודל הכבד: ככל שהוא  גדול יותר בהתחלת הטיפול    כך האפקט מרשים יותר. בנוסף, חשים מרבית המטופלים שיפור במצבם הכללי    מה שמכונה WELL BEING ; הורים מדווחים על שיפור בתיאבון, באנרגיות, בכושר הגופני ובמקרים שונים ניתן להצביע על עלייה במדדי איכות חיים שונים. חולים שסבלו מנטייה לזיהומים, בדרך כלל מפסיקים לסבול מסיבוכים אלה תוך כמה חודשים, וחלק מהחולים שסבלו מכאבי עצמות    מדווחים על שיפור או העלמות הכאבים. עם זאת, השפעת האנזים על העצמות ניכרת פחות בהשוואה להשפעה על הטחול והכבד, ומשך הזמן הלוקח להדגמת שיפור במדדים רנטגניים איטי ועלול להימשך 4 שנים ויותר. שינויים מסוימים במבנה העצמות אינם מגיבים לטיפול כלל, ועיקר ההישגים של האנזים לגבי השלד הוא במניעת אותם סיבוכים כמו הרס פרקים, כאשר מתחילים באנזים בשלב מוקדם יותר. כך הראנו ש 13 ילדים שקיבלו הטיפול לפני הופעת נזקים בעצמות לא נזקקו לכריתת טחול ולא פיתחו AVN  (נמק אווסקולארי בפרקים גדולים)   מה שכן קרה לכשליש מהחולים שנולדו כעשרים שנה ``מוקדם מדי`` ושביטויי מחלתם בתקופת הילדות היו דומים [מחציתם אף עברו כריתת טחול].

השפעת הטיפול האנזימי על מעורבות הריאות אף היא בעייתית: בחלק מהחולים התגובה מזערית- בעוד שבאחרים יש שיפור דרמטי, ואותם מקרים הם אלה עבורם הטיפול האנזימי לא רק משפר איכות חיים אלא אף מציל חיים. 

חשוב לזכור כאשר מנתחים את השפעות הטיפול על חולי הגושה, כי מדובר באוכלוסיית חולים מאוד מגוונת    השינויים קיימים גם בין חולים שונים, גם בין מערכות גוף שונות באותם חולים עצמם, וללא ספק ישנה גם שונות (וריאביליות) בתגובות חולים שונים לטיפול. מסיבה זו די קשה להקיש ממקרה אחד על רעהו, ומסיבה זו קשה להשוות תוצאות הטיפול במינונים השונים. מה שמעודד הוא שכמעט ואין חולים שלא מגיבים כלל (במקרה שכזה יש לוודא שאכן מדובר בגושה ולא במחלת אגירה אחרת, ולחילופין יש לחפש נוגדנים בעלי יכולת נטרול של האנזים   עד היום דווחו מקרים בודדים בלבד), וכי הפרופיל הבטיחותי של הטיפול האנזימי גבוה: יש מעט מאוד תופעות לוואי, אלה שקיימות בדרך כלל קלות לטיפול, ובטיחות התכשיר עמדה כבר במבחן של עשר שנות מעקב וחשיפה של למעלה מ 3000 חולים ברחבי תבל.

ישנן תופעות אחדות, שנמצאו בחלק מהחולים, אליהן יש לשים לב: נטייה לעלות במשקל (ולא רק בגלל שיפור איכות החיים ועלייה בצריכת הקלוריות היומית), הופעת כאבים בעצמות קטנות ובמקרים נדירים   התפתחות יתר לחץ דם ריאתי. האחרון מהווה סיבוך מסוכן ובמקרים נדירים בהעדר טיפול נאות אפילו מסכן חיים) והדרך למניעתו היא מעקב מסודר באמצעות בדיקת אקוקרדיוגרפיה פשוטה של הלב (המכונה בקיצור ``אקו``) המתבצעת במסגרת המעקב החצי שנתי.

 בטיחות הטיפול האנזימי לא נבדקה מעולם בהריון (הכוונה למה שידוע כ-               ``reproductive toxicology studies `` שנעשים בדרך כלל על ידי יצרן התרופה), אולם ניסיוננו וניסיון אחרים מלמד, כי חולות גושה אשר סבלו בעבר מסיבוכי הריון ולידה שונים    כמו הפלות חוזרות או דימומים קשים בזמן הלידה ואחריה   הצליחו להשלים הריונות במהלך תקין ועם ילודים בריאים כאשר קיבלו את האנזים החל בשליש השני של ההריון או אפילו הרו תחת הטיפול האנזימי והמשיכו בו ברציפות.

מכיוון שהאנזים אינו חודר לרקמת המוח יכולתו לשפר את מעורבות מערכת העצבים המרכזית מוגבלת ביותר, ולמעשה עיקר ההטבה בחולי גושה מסוג 3 נובעת מההשפעה המיטיבה על תמונת הדם ועל ביטויי המחלה הכלליים האחרים.

בטיחותו הרבה של הטיפול האנזימי אפשרה כבר בשנות ה   90 המוקדמות מתן הטיפול בבית. גם בתחום זה היינו מהחלוצים, ובשנים האחרונות הוסדר טיפול ביתי ממוסד לחולי גושה רבים בארץ בזכות שיתוף פעולה בין עמותת חולי הגושה, וחברת ג`נזיים-ישראל, המשלב תועלת רפואית שמקורה במניעת הפסקות ברצף הטיפול עם הטבה נוספת באיכות החיים של המטופלים, הנהנים מטיפול בביתם בזמנם המועדף 

מדיניות משרד הבריאות המגובה בחוק ביטוח הבריאות הממלכתי מבטיחה המשך מימונו של טיפול יקר זה בכפוף לאישור וועדת מומחים. קריטריונים מחמירים, שמנעו טיפול מחולי גושה רבים בראשית הדרך הוחלפו בקריטריונים שלמעשה מאפשרים טיפול לכל חולה סימפטומטי על סמך שיקול דעת רפואי. מדיניות זו תביא את כלל אוכלוסיית חולי הגושה הצעירים להגשמת חלום של הבטחת מהלך חיים נורמלי ובריא ללא נכות וללא סבל (מעבר לדיקור הוריד פעם בשבועיים ואולי אפילו בתדירות נמוכה עוד יותר)  כמו שניתוחי כריתת טחול במחלת גושה הפכו לנדירים ביותר, כך אנו צופים להיעלמותם של חולי הגושה בדורות הבאים מהמחלקות האורטופדיות, בהן עדיין מבוצעים כיום (לחולים מהעידן ``הטרום אנזימי``) ניתוחים של החלפות פרקים ותיקונים אורטופדיים אחרים.

 

טיפולים חדשניים בשלבי מחקר שונים.

בצד ההתלהבות המובנת מהישגי הטיפול האנזימי, לא ניתן להתעלם ממגבלות התלות בעירויים תוך ורידיים (שלמרות כל ההקלות כמו מריחת משחת EMLA לאלחוש מקומי, מתן העירוי בבית או שימוש בהתקן התת עורי להבטחת נגישות קלה לוריד    PORT-A-CATH   עדיין הוא נחשב כמטרד או סבל לחולי גושה רבים), מהעלות האסטרונומית ומהעובדה שהאנזים אינו משפיע על השינויים הנוירולוגיים בחולי גושה מסוג 3. פה ושם ישנם גם חולים בודדים שהטיפול האנזימי אינו מתאים להם.  כל אלה, בנוסף לכמיהה הטבעית לשפר עוד יותר את איכות החיים, הביאו קבוצות שונות לחפש דרכי טיפול חליפיות.

 

קיים החלום האולטימטיבי להשגת ריפוי מוחלט של המחלה ע``י השתלת גנים (ובשנתיים האחרונות כבר היו ניסויים קליניים בחולי גושה בארה``ב, שעברו התהליך הניסיוני הזה    ללמדנו שלא מודבר בגישה טיפולית  דמיונית לחלוטין). אולם, בעתיד הנראה לעין    אם לא תחול פריצת דרך מהפכנית   לא נראה שהגיע הזמן לפרט בפני קוראנו את פרטי הטיפול; המעונינים יכולים למצוא חומר רב בספריות הרפואיות השונות ובאינטרנט.

 

קיימת התקדמות בהחלט ראויה לציון בטיפולים של השתלת מוח עצם או יותר נכון לומר תאי אב של מוח עצם (שכיום ניתנים לאיסוף מהדם ההיקפי ללא צורך בביצוע הרדמה כללית ושאיבות חוזרות של מוח עצם מהתורם)   המתבצעים ללא הכחדה מוחלטת של מוח העצם של המקבל.  כמובן, לגישה טיפולית זו נחוץ תורם מתאים שלא תמיד קיים. שיפור הטכנולוגיה והגברת הניסיון בטיפול במחלות תורשתיות אחרות בשיטה זו עשויים להפכה לאופציה טיפולית לחלק מחולי הגושה כבר בעתיד הקרוב. היתרון הרב בגישה טיפולית זו היא שהצלחתה עשויה להביא לריפוי של המחלה ולחיים ללא תלות בעירויים או בכדורים.  חולים בודדים שעברו בהצלחה השתלת מוח עצם בשיטה הישנה או החדישה ושלא פיתחו סיבוכים מעצם התהליך מוכיחים שהמטרה הינה ברת השגה, ואנו מאמינים שסיכוייה להפוך למציאות טובים יותר מאלה של השתלות הגנים לחולי גושה.

 

ההתקדמות הדרמטית ביותר בטיפולים ניסיוניים הינה, ללא ספק, הופעת הטיפול הפומי (נטילת כדורים דרך הפה) במעכב הסובסטראט N-butyldeoxynojirimycin , המוכר יותר לחלק לא קטן של קוראי סקירה זו בכינוי הקוד 918 .OGT-  בעת כתיבת שורות אלה נמצאת התרופה    שהיא דור ראשון לקבוצת תכשירים עם מנגנון פעולה משותף - בשלבי עיון ברשות התרופות והמזון האמריקאית FDA ומקבילתה באיחוד האירופאי במגמה להביאה למדף התרופות לקראת סוף 2002 / תחילת 2003. ניסיונות קליניים ראשונים הראו כי לתרופה השפעה נאה על הקטנת נפח הטחול והכבד ועל מדדים מעבדתיים ביוכימיים  שונים, אולם התגובה של המדדים ההמטולוגיים (קרי    רמת ההמוגלובין וספירת הטסיות) הייתה איטית ונחותה בהשוואה להישגי הטיפול האנזימי. בנוסף,צפינו בשיעור גבוה יחסית של תופעות לוואי (שבעטיין בין שליש למחצית מהמטופלים בכדורים בחרו להפסיקם ולעבור לטיפול התוך-ורידי באנזים) . אם וכאשר תגיע התרופה לסל התרופות   הרי שזו תתאים לטיפול בחולים מבוגרים ללא ירידה קשה בספירות הדם, אשר יבחרו לנסות הטיפול בכדורים במקום הטיפול בעירויים לוריד פעם בשבועיים. חלק מהחולים הללו יהיו חולים חדשים בדרגת חומרה קלה יחסית או חולים אחרי כריתת טחול בעבר; חלק אחר יהיו חולים שכבר טופלו כשנתיים באנזים ומצבם התייצב. יש לציין, שהטיפול בכדורים לא יינתן לחולים מתחת לגיל 18 (מה שגם היה אחד מהקריטריונים להכללה בניסוי הקליני) לפחות בשנים הראשונות לפני שתיבדק בטיחות התכשיר בילדים.

 

הופעת כדורי 918OGT  היוותה בשורה טובה לחולי הגושה בארץ ובעולם. עצם הכנסת מרכיב של תחרות לעולם מונופוליסטי של חברת על אחת כבר הביא לפעילות מחקרית נרחבת לפיתוח דור חדש של טיפולים    אנזימיים ואחרים   לטובת חולי גושה  [עד אז שימשו הרווחים מהאנזים לפיתוח תרופות חדשות לחולים במחלות אגירה אחרות, בלא שנעשו ניסיונות רציניים לשכלל עוד יותר את האנזים הנוכחי   טוב ככל שהוא]. גם חברת ג`נזיים     כמו גם OGS  באנגליה, יצרנית 918OGT- עובדות כיום על פיתוחם של מעכבי סובסטראט מדור שני ושלישי שעשויים להיות גם יותר יעילים וגם ללא תופעות לוואי מרובות; שני תכשירים ספציפיים צפויים להגיע לניסויים קליניים כבר במהלך השנה-שנתיים הקרובות.

 

הפן האחרון בענייני תכשירים חדשניים    קשור במידע אודות חברות נוספות שמעונינות לפתח תכשירים אנזימיים חדשים למחלת גושה. יש לנו תקווה שהתכשירים החדשים יוסיפו יתרונות לעומת האנזים המאוד מוצלח הנוכחי וגם יגיעו לשיווק במחיר זול יחסית, וזאת על מנת שהישגי הרפואה המודרנית במחלת גושה יוכלו להגיע גם לחולים בארצות אשר משאביהן הכלכליים אינם מאפשרים טיפול כיום. בארצות אלה, דוגמת בולגריה או רומניה, עדיין ניתן למצוא חולי גושה עם ביטויי מחלה קשים ומתקדמים   כמותם, לשמחתנו, נתקשה להראות לתלמידי הרפואה בישראל.

 

 

מחברי הסקירה מבקשים להודות לחולי הגושה שהתנדבו להשתתף בניסויים הקליניים השונים שנערכו ביחידת גושה (בשנים 1992-1994 עם האנזים צרזיים במינון נמוך, ובשנים 1998-2001 עם כדורי 918OGT. השתתפות זו תרמה באופן משמעותי לקידום פיתוח התרופות השונות לחולי הגושה בארץ ובעולם. אנו מודים גם לכל החולים המקפידים על מעקב מסודר, שאף הוא מאפשר לנו ללמוד טוב יותר את המהלך הטבעי של המחלה עם וללא טיפול.

תודה מיוחדת לעמותת חולי הגושה, שחיזקה את ידינו בימים קשים.

 

לדף הקודם
RSS