מהי מחלת גושה

מחלת גושה היא אחת ממחלות האגירה הנפוצות ביותר בישראל ובעולם. שכיחות הנשאות בקרב יהודים ממוצא אשכנזי היא 1:17 ובהתאם הרי ששכיחות המחלה היא 1:850 בקרב אוכלוסיה זו (ועל כן חשיבותה בישראל) בעוד שבקרב לא יהודים ההערכה היא שמדובר בשיעור שבין 1:40,000 לאחד למיליון.

 

המחלה תוארה לראשונה ע"י סטודנט לרפואה – פיליפ צ'ארלס ארנסט גושה – בשנת 1882, כתיאור מקרה של נתיחה לאחר המוות של אשה עם טחול ענק, כאשר האבחנה הייתה "גידול ראשוני של הטחול".

בהמשך השנים התברר כי מדובר במחלת אגירה תורשתית ולא בגידול, אך לאור ציוריו המדויקים של גושה החוקרים בראשית המאה הקודמת החליטו לכנותאת המחלה על שמו; גושה עצמו היה דרמטולוג ומומחה במחלות מין.

 

מחלת גושה נגרמת על ידי ליקוי תורשתי (גנטי) אשר כתוצאה ממנו הגוף אינו מסוגל לפרק חומר שומני- סוכרי הנקרא גלוקוצרוברוזיד (Glucocerebroside). חומר זה מצוי באופן נורמלי בגוף בכמויות קטנות ואמור להיות מפורק בתהליך מחזור התאים על ידי אנזים בשם גלוקוצרברוזידאז (glucoceredrosidase). בחולי גושה קיים פגם באנזים הנגרם ממוטציה (פגם במטען הגנטי) ולכן פעילות האנזים מופחתת לעומת אנשים בריאים. הפחתת פעילות האנזים מביאה להצטברות של החומר השומני-סוכרי בתוך תאי המיחזור של הגוף, שהם המאקרופאגים.

תאים אלה גדלים לממדים של תאי ענק הנקראים תאי גושה. הם מצטברים בטחול, כבד,מוח עצם ועצמות וגורמים להגדלת אברים אלה ולהפרעות בתפקודם.

 

מחלת גושה היא מחלה אוטוזומאלית רצסיבית – משמע כל אדם מקבל מהוריו בתורשה את תכונותיו, מחצית מתכונות האם ומחצית מתכונות האב. כל הורה מעביר עותק אחד מכל גן המכתיב תכונה והביטוי של התכונה תלוי בתקינות וביחסים בין שני עותקי הגן האלה. באדם הבריא כל הורה מעביר עותק אחד של הגן לאנזים גלוקוצרברוזידאז לילדיו. במידה וחל פגם בגן (הנקרא מוטציה) הצאצא יקבל עותק של הגן אשר יגרום להיווצרות של אנזים פגום. על מנת שמחלת הגושה תבוא לידי ביטוי אצל האדם נדרשת קבלת שני עותקים פגומים של הגן מההורים (מוטציות), אחד מכל הורה. צאצא אשר יקבל עותק פגום אחד ועותק בריא של הגן, הינו נשא ולא חולה במחלת גושה, והוא יכול להעביר את הנשאות לצאצאיו בסיכון של 50%.

עד היום תוארו כ-500 מוטציות שונות (נקודתיות, מורכבות, תוספת או חוסר בנוקליאוטידים, וכיו"ב) (3); ריבוי המוטציות השונות (יוצרות ה"גנוטיפ" של החולה) אחראי בחלקו למגוון הרחב של ההסתמנות הקלינית האפשרית (ה"פנוטיפ") ממחלה קשה ביותר ומסכנת חיים, החל מתקופת הילוד ועד מצב של בריאות שלמה – אסימפטומטיות במלוא מובן המילה – גם העדר תלונות וגם העדר ממצאים בבדיקה הגופנית או תמונת הדם. בנוסף למוטציות השונות, ישנם גורמים גנטיים אחרים ואפי-גנטיים התורמים לשונות בפנוטיפ, ועל חלקם נדון בהמשך.

 

בנשואי נשא ובריא –כל הילדים יהיו בריאים מבחינת ביטויי המחלה, בכל הריון הסיכוי הוא ל-50% שהצאצא יהיה נשא.

בנשואי חולה ובריא –החולה נושא שני עותקים פגומים של הגן למחלת הגושה ולכן כל הילדים יהיו בריאים אבל בכל הריון כל הילדים יהיו נשאים.

בנשואי שני נשאים – כל אחד מההורים נושא גן אחד למחלת הגושה ולכן בכל הריון הסיכוי לילד חולה הוא של 25%, לילד נשא הוא של 50% ולילד בריא ולא נשא 25%.

למחלה ביטויים קליניים שונים, למרות זאת לעתים קרובות אינה מאובחנת בגלל שביטויים אלה קלים ביותר או בגלל חוסר מודעות של הרופאים.

 

Mol Neurodegener. 2019 Aug 29;14(1):36. doi: 10.1186/s13024-019-0336-2.Glucocerebrosidase and its relevance to Parkinson disease. Do J1, McKinney C1, Sharma P1, Sidransky E2.
0.1418928